מחלקת היונקים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מחלקת היונקים הם מקבוצת בעלי החוליות. לכל היונקים  יש שלד, אשר כולל עמוד שדרה המורכב מחוליות.
מחלקת היונקים כוללת את המינים המפותחים ביותר מכל בעלי החיים בעולם, לרבות האדם.
היונקים הם בעלי המוח הגדול והמפותח ביותר.

סביבת החיים

היונקים נמצאים בכל מגוון סביבות החיים בעולם: ביבשה, באוויר ובמים.
ביבשה ישנם יונקים שהם שוכני עצים, שוכני מצוקים וסלעים, ורבים אחרים בכל סביבת חיים על פני היבשה.
במים – מוצאים יונקים השוכנים במים מתוקים וביבשה דוגמה: היפופוטם, לוטרה, נוטריה.
במים המלוחים שוכנים הלוויתנים, הדולפינים ועוד..
או יונקים השוכנים גם בים וגם ביבשה דוגמת: אריות ים, דובי  ים, כלבי ים.
באוויר ישנם כאלף מינים שונים של עטלפים.
היונקים מגוונים ביותר בדרכי תזונתם , באופני התנועה שלהם, בשמירה על הצאצאים שלהם ועוד…
ההתאמות של היונקים לסביבה הן רבות ומגוונות.
הצורה ומבנה גופם של היונקים השונים מאפשרים להם להתקיים בסביבות החיים שלהם.

התכונות האופייניות ליונקים

מוח מפותח, יניקת חלב, שיער ככיסוי גוף, אפרכסות אוזניים והליכה על ארבע.
קיימים גם יוצאים מן הכלל;
יונקים שגופם חלק ואינו מכוסה בשיער דוגמת: הדולפינים, הלוויתנים.
יונקים ללא אפרכסות אוזניים: כלבי ים, חולד.

האדם- יונק תבוני

לאדם יש יכולת לקלוט מידע מהסביבה החיצונית בעזרת החושים.
אך חוש הריח של הכלבים או חוש הראייה של העופות מפותחים בהרבה מאלה של האדם.
לעומתם המוח האנושי הוא המפותח ביותר. ביחס לגודל הגוף, מוחו של האדם הוא הגדול ביותר בטבע.
המוח האנושי מאפשר לנו לחשוב, לחקור, להבין, לתכנן, ליצור, לפתח ולשכלל.
בזכות המחשבה וכוח היצירה הטכנולוגית הצליח האדם להתגבר על מגבלות ביולוגיות ולהיות חזק יותר ולהגיע רחוק יותר ומהר יותר.
בניגוד לבעלי-החיים שמותאמים לסביבה בה הם חיים , הצליח האדם להתאים את הסביבה לצרכיו.
לכן האדם מצליח לחיות על פני כל חלקי כדור הארץ.
האדם בכוח תבונתו ובאמצעים הטכנולוגיים שברשותו רותם את מרכיבי הסביבה לתועלתו,
אך בעקבות זאת גם גורם  לזיהום הסביבה; לזיהום האויר הים והיבשה, להכחדת בעלי חיים ולכריתה מוגזמת של יערות גשם ועוד..
כיום המודעות לנזקי האדם גדולה יותר, ואנו משתדלים לנצל את הסביבה בצורה מבוקרת ומתוך שיקול דעת לטווח הקרוב והרחוק.

דוגמות ליונקים ארץ ישראליים

יונקים מסדרת אוכלי – החרקים

רוב אוכלי החרקים חיים ביבשה ורק מינים מעטים חיים במים מתוקים.
הם ניזונים בחרקים ובשאר חסרי חוליות.
כמה מינים אוכלים גם חולייתנים קטנים, ביניהם גם נחשים ודגים.
מינים רבים אוכלים גם מזון מהצומח.
לאוכלי החרקים חרטום מוארך ומחודד שבקצהו קבועים פתחי הנחיריים.
הם בעלי חוש-ריח מפותח שהוא גם החוש העיקרי שלהם.
אצל רובם העיניים קטנות וראייתם חלשה.
לרוב המינים יש אפרכסות אוזניים המסייעות להם בשמיעה ובויסות חום הגוף .
מינים אחדים משמיעים ומסוגלים לשמוע קולות על קוליים, המשמשים להם לתקשורת.
לרבים מהם גם חוש מישוש מפותח. על גופם ובעיקר על חרטומם מצויות שערות מישוש רבות.
גופם מכוסה שיער קצר, מקצת מהמינים התקשה חלק מן השיער והפך לקוצים.
דוגמות ליונקים מסדרת אוכלי החרקים: קיפוד מצוי, חדף זעיר.

יונקים מעופפים

סדרת העטלפאים היא סדרה גדולה של יונקים מעופפים.
כלולים בה כאלף מינים, והיא הסדרה השניה בגודלה במחלקת היונקים (אחרי המכרסמים)
המאפיין הבולט של הסדרה הוא ההתאמה לתעופה.
לכל העטלפים יש כנפיים קרומיות המתוחות על עצמות הגפיים הקדמיים.
השרירים המניעים את הכנפיים מצויים בחזה, בדומה לעופות.
הפעלת הכנפיים מתבצעת בעזרת גידים ומיתרים גמישים.
קרום העור נמשך גם בצידי הגוף ומצוי גם מסביב לרגליים האחוריות ולבסיס הזנב.
בכל יד יש אצבע אחת חופשית : אגודל הנושא טופר חד המשמש לאחיזה בקירות, לטיפוס ולזחילה על הקרקע.
שאר האצבעות חסרות טפרים ומשמשות כתומך לכנפיים.
ברגל חמש אצבעות המסתיימות בטפרים חדים, כך הם נתלים על תקרות וענפים ולסירוק הפרווה.
הגוף קצר ומכוסה פרווה צפופה ורכה.
מפתח הפה גדול והשיניים חדות.
העיניים קטנות והראייה חלשה ( להוציא את עטלפי הפרי שעיניהם גדולות וראייתם טובה).
אפרכסות האוזניים  גדולות מאד ואצל מינים רבים יש מעין אפרכסת נוספת המסייעת בקליטת קולות.
רוב מיני העטלפים מועילים לאדם, שכן הם טורפי חרקים ומחסלים מזיקי חקלאות רבים.
מינים מעטים מזיקים לאדם כגון : עטלף הפירות.

 

 

 

 

 

 

יונקים ממשפחת הכלביים

משפחת הכלביים היא משפחת טורפים יבשתיים המונה 10 סוגים ובהם 53 מינים.
בני המשפחה נפוצים בכל היבשות ובמגוון רחב של מקומות חיות.
הקטן בכלביים הוא שועל הפנק, החי בארץ ומשקלו 1 ק"ג.
הגדול במשפחה הוא הזאב האפור מאלסקה ומשקלו 70 ק"ג.
לכלביים רגליים ארוכות ודקות והם צדים את טרפם תוך כדי ריצה.
השרירים המניעים את הרגליים מצויים בירך וקרובים לגוף.
הטפרים ברגליהם קצרים וגלויים ומסייעים בשעת ריצה.
למינים המטפסים, כגון שועל הצוקים, טפרים ארוכים וחדים המסייעים לו בטיפוס.
למינים החיים בחולות כגון שועל הפנק, כפות רגליים שעירות המונעות שקיעה בחול.
הלסתות מוארכות ובהן 42 שיניים ויותר.
החרטום מוארך ומכיל קולטני ריח רבים וחוש הריח המפותח הוא חושם המרכזי.
הנשימות מהירות בפה פתוח המאדות את הרוק ומקררות את האיברים הפנימיים.
חושי הכלביים מפותחים ביותר.
אפרכסות האוזניים הגדולות מעידות על שמיעה מעולה.
מקצתם, ביניהם גם הכלב, שומעים גם צלילים על קוליים.
העיניים גדולות ויש בהן שכבה מחזירת אור, המאפשרת להם לראות בלילה.
רוב הכלביים אינם רואים צבעים.
מזונם מגוון ועיקרו מן החי אשר כולל יונקים, עופות וזוחלים.
יש מינים שהם ציידים, כגון הזאב הצד בחבורות ומסוגל לקטול גם טרף גדול ממנו- גנו, זברות ואיילים.
רוב הכלביים הם חברתיים, וחיים בלהקות שיש בהן סדר חברתי.
התקשורת בין הכלביים מתבצעת באמצעות כל החושים.
הצלילים שהם מפיקים לתקשורת: נהמה, נביחה ויללה.
תנוחות האוזניים, השפתיים והזנב משמשות לתקשורת חזותית,
אך עיקר התקשורת מבוססת על חוש הריח, לסימון טריטוריות ולתקשורת בין זכרים ונקבות.

התאמות היונקים לסביבת חייהם

שם בעל החיים סביבת החיים כיצד מסייע מבנה גופו לחיות בסביבה ולהשיג את צורכי הקיום שלו? תמונה
חולד מחילות; מתחת לפני הקרקע החולד אוגר מזון לקראת הקיץ בתוך מחסנים מתחת לפני הקרקע.
גמל מדבר פעיל בשעות הבוקר ולפנות ערב, כאשר האוויר קריר.
רגליו גבוהות -מרחיקים אותו מהקרקע הלוהטת.
מכוסה בפרווה-בפרווה כלוא אוויר המשמש כחומר מבודד מחום הסביבה.
צוואר ארוך -מאפשר לגמל לסרוק את המדבר למרחקים ולמצוא מים.
הגמל מסוגל לשתות כמויות רבות של מים בבת אחת.
דולפין אוקיינוס/ ים ; מים מלוחים ומים מתוקים עור רך וחלק מבנה גופו בצורת "טורפדו" מאפשר לו שחיה מהירה.
סנפירי חזה עוזרים לו בניווט ובליטוף – לתקשורת.
100-160 שיניים-לצייד ולהגנה עצמית (כמובן ללעיסת מזון).
זאב יערות, חורשים, ערבות גופו של הזאב בנוי לריצה ארוכת טווח.
בית החזה קטן עם שרירי גב ורגליים חזקים.
הניבים גדולות – לתפיסה ולאחיזה בטרף.
דוב יבשה, ים וקרח פרווה-להסוואה.
שומן ופרווה- הגנה מפני קור כבד.
מבנה גופם וראשם הקטן מותאמים לשחייה חלקה במים.
זנבם הקצר ואזניהם הקטנות מאפשרים את הקטנת איבוד החום לסביבה.
בקצה אצבעותיו טפרים ארוכים המסייעים לו לחפירה בקרקע או טיפוס על עצים.
שינויים בגופו וכמויות השומן האגורות בו מאפשרים לו את תרדמת החורף.
קרקל אזורים יבשים, יערות נמוכים וסוואנות גוף ארוך, דק וגמיש , בעל רגליים ארוכות- קלות תנועה,
מצטיין בטיפוס על עצים .
זינוק באוויר והכאת הטרף בכפות הידיים.
שיעור עודף על כפות הרגליים- הגנה מחום החולות.

על אודות levanawohl

מורה ורכזת מו"ט ואיכות הסביבה
פוסט זה פורסם בקטגוריה מפגשים עם בעלי חיים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.